אריה דבי עילאי – מעמק הבכא לעמק ברכה

היום 3 ימים לעומר,

נתחיל בסיפור נעבור לשאלה ונסיים בתשובה.

1. סיפור לפסח
2. קושיית היום
3. תשובת היום
   
   

1. סיפור לפסח "אריה דבי עילאי – מעמק הבכא לעמק ברכה"

במחוזנו פתח תקווה, היא 'אם המושבות', פסע ופסח במשעולי העיר צדיק וגאון עולם, לפני 83 שנים…הגאון ר' אריה פומרנצי'ק זצ"ל.

הרה"ג אריה פומרנציק זצ"ל מחבר הספרים תורת זרעים, עמק ברכה ויהגה חכמה. תרס"ח-תש"ב

ר' אריה כוכבו דרך והוא נולד בליל הסדר פסח תרס"ח. בעיר בריסק בליטא.

בן זקונים להוריו היה למרות עוני ודוחק הפרנסה, והיותם מעוטי יכולת, השקיעו בו את כל מאמציהם גדלו לתורה וליר"ש, צעירותו למד בישיבת 'תורת חסד' כשראש הישיבה בעל ה'אמרי משה' תלמידו של הגר"ח מבריסק, והושפע בתורת המוסר מהמשגיח הרב אברהם יעקב גורדון זצ"ל, והיה אהוב ועל רבותיו, ועל שאר תלמידי החכמים בעיר,

כמו זקן המוצי"ם דיינא דבריסק, הגאון ר' שמחה זליג ריגר זצ"ל, לאחר שנות לימודו הפך תלמיד מובחר לרבו ה 'אמרי משה', ועבר לבני החבורה שלמדו 'קדשים' עם הרב מבריסק, מרן הגרי"ז ה'קיבוץ',  לקיבוץ זה הורשו להיכנס רק מובחרי בני הישיבה, והמופלגים שבהם. ויחד איתו הצטרפו עוד 4 בחורים.

קשיי דרכי הנשימה שמלווים אותו מעודו ילד, שגרמו לו להיות חלוש גוף, לא מנעו ממנו קבל על עצמו עול תורה,

עשר שנים שימש את הגרי"ז והפך לאחד מהאריות שבחבורה, והמובהקים שבתלמידיו.

התמדתו הייתה שם דבר, ויראתו קדמה לחכמתו, ובשנת תרצ"ג גמלה בליבו החלטה, לחונן עפר ארצנו הקדושה.

השגת ה'סטרטיפיקט' לא הייתה פשוטה, ולאחר המלצה הוא נרשם כתלמיד לישיבה הראשונה שהוקמה בבני ברק, ישיבת 'בית יוסף', בהיותו בבני ברק התקרב לחזון איש, ולסטייפלער.

את בדידותו המשפחתית הפיג בין דפי הגמרא שהייתה לו לנחמת עולם, צו  לא טוב היות האדם לבדו, הוביל לנכבדות שדובר בו, ר' ישראל דבורץ, שלח את חתנו לתהות על קנקנו, והוא שב מלא התפעלות מגודל אישיותו של המדובר, בתורה ויראה והנהגה טובה, ולמרות גילו של הבחור 28 והיותו ללא משפחתו, השידוך יצא לפועל, והם נישאו בעיר פתח תקווה בחצר בית חמיו בשכונת עין גנים ( טז חשוון תרצ"ז בשעה 15.00 בצהרי היום ), לאחר נישואיו שקע בעולמה של תורה, והתמדתו בה הייתה בעומק העיון, צולל בים התלמוד, והנה ביום בהיר, מכתב מהעיר בריסק מאביו "אמא נפטרה בגיל 66 בי"ד טבת תרצ"ט" האם שגידלתו וחינכה אותו לאהבת תורה, למרות העצב והאבלות,  הוא ממשיך בלימודו, לומד הלכות אבלות ומחדש חידושים ומקדיש אותם לע"נ אמו וכותב שהיא גידלה אותו וליר"ש.

התהיה האם לשוב על עקבותיו לא עלתה על דעתו, הוא משקיע את מרצו כעת בבית המדרש למובחרים ברחוב מונטיפיורי 10 פ"ת – פינת חובבי ציון, "בית המדרש לתורת ארץ ישראל" שבו תלמידי החכמים העצומים שעלו מחו"ל מלבנים את כל סוגיות זרעים ותורת הארץ, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, למפרע הסתבר שאם הוא היה מגיע לשם כנראה זו הייתה דרך חד צדדית, מלחמת העולם פרצה ממש כמה חודשים לאחר מכן, ואביו ר' זאב הי"ד נורה בתש"ב עם כל תושבי בריסק למוות ע"י הנאצים ימ"ש.  ר' אריה ממשיך למרות הכל לשקוע בים התלמוד, ובאהבתה שוגה תמיד.

הוא היה נכנס מדי בוקר לאחר תפילת שחרית להיכל הכולל, וצולל למשך 16 שעות ברצף, ללא חברותא, בלי לדבר עם איש, כשבנו נולד, הוא מודיע בהפסקת הצהרים לחבריו ללימודים, וכשהוא נשאל מדוע לא הודיע בבוקר, הוא עונה, שהוא חשש שזה יגרום לביטול תורה. למרות שכל דקה אצלו הייתה קודש לתורה, כשהגיע תורם לבית המדרש, חרז לו חרוזי שיר את כל מאמרי חז"ל בנושאי החזקת תורה, ובצאתו מבית המדרש היה מתענין בחדשות בעולם בכדי שיוכל לשוחח עם רעייתו. הוא מחבר ספר 'תורת זרעים' ודוחק הפרוטה שאינה מצויה בכיסו, גורם לו להתדפק על דלתי נדיבים, חלקם אף ננעלו בפניו, הוא ממשיך לחבר את הספר 'עמק ברכה' על סדר מועד, והוא כעת עסוק בענייני אבלות, ( אולי בזמן שהוא מקבל את הבשורה על אביו .. ) הוא חוזר מבית המדרש והעתיק כמה חידושי תורה בשעה 1.00 בלילה נכנס לנום את שנתו, ובבוקר כשאשתו ראתה שהוא מאחר קום, שלחה את ביתה לעוררו, אך לשווא, מיתת נשיקה לקחו בוראו, בגיל ל"ד לחייו, משינה זו לא קם, עד יקיצו וירננו שוכני עפר, עם ישראל איבד את אחד ממופלגי הדור, אבל כבד אפף את עם ישראל, נקבר בבית הקברות 'סגולה' בפ"ת.

להמשך קריאת קורותיו מצ"ב למטה מאמרו של הרב רייך בישורון.  https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=53510&st=&pgnum=835

2. קושיית היום קושיית העמק ברכה על הדגול מרבבה בהלכות פסח

 וכעת לחלק הלימודי קושיה מר' אריה פומרנצי'ק זצ"ל בספרו 'עמק ברכה' אדם שנסיבות אונס הכריחוהו לאחר סעודת ליל הסדר עד כמה דקות לפני חצות? מה לדעתכם הוא אמור כעת לעשות, מצה, מרור, והגדת לבנך, 4 כוסות, בוודאות הוא לא יספיק את כולם יחד, מה יקדים ומה יאחר? אומר הנודע ביהודה בדגול מרבבה על השו"ע ( סימן תע"ז ) ונראה דמי שאירע לו אונס שלא יכול לאכול פרוסת המוציא עד חצות לא יברך על אכילת מצה דספק ברכות להקל ואם החשיך לו עד סמוך לחצות יקדש וישתה כוס ראשון ויטול ידיו ויברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל והגדה יאמר אח"כ וע"ל סי' תפ"ג אלא שכאן יברך גם על המרור תיכף קודם חצות קודם אמירת הגדה, עכ"ל. ובקצרה, אם האירוע התרחש קרוב לחצות, עליו לקדש, לשתות את הכוס הראשונה, ליטול ידיים, לברך "המוציא" ו"אכילת מצה", לאכול, ואז לומר את ההגדה. במקרה זה, יש לברך על המרור מיד לפני חצות, טרם אמירת ההגדה. והקשה על כך ר' אריה הרי מצוות והגדת לבנך היא מדאורייתא, ומרור הוא דרבנן, אם כן היה מן הדין דווקא ההיפך להתחיל במצוות ההגדה, ולאחר מכן לאכול את המרור שהוא מדרבנן, ונשאר בצ"ע במילואי סוף הספר.

3. תשובת היום וְשִׁנַּנְתֶּם

ולכאורה נראה ליישב בשני אופנים

הדרך הראשונה: בהגדרת "סיפור יציאת מצרים" להבדיל מ"זכרון יציאת מצרים" שיש לזכור כל יום, התייחדה מצוות "והגדת לבנך" צורת סיפור דברים, ושאלה ותשובה, בכדי לוודא את קליטת המידע על ידי הבן,  בהבדל זה ר' אריה מביא בספרו שלושה הבדלים בין 'סיפור' ל'זכרון'  ומסביר שסיפור דברים הוא דרך תשובה ושאלה, וזהו ההבדל הראשון, לפי זה יש לומר שהאדם חייב לקיים קודם את המצוות התלוית אך בו מקוצר הזמן, ולא התלוית גם באנשים אחרים כמו בנו. אך יש להקשות על זה, מכיוון שלמדנו שגם אדם לבד "מקיים סיפור יציאת מצרים" בספרו לעצמו, אם כן מה יהיה הדין במצב שאין לו אף אחד לידו, מה יש להקדים קודם חצות? ויש לבאר בדרך אחרת: כוונת הדגול מרבבה היא שההגדה עצמה נחשבת כקיום המצווה, בכך שמספרים על יציאת אבותינו ממצרים – גם אם מדובר ברגע קצר כמימריה, ובמשפט אחד, כמו "פסח מצה ומרור" על כן, והספק אינו על עצם חיוב "והגדת" כי ההגדה אינה בכלל נכללת בספק, עם זאת, הרי להידור מצווה וקיומה במלואה, יש לסיים את ההגדה ולומר את נוסח ההגדה ועל כל אומר הדגו"מ לאחר אכילת המרור ולפני חצות, שכן הידור סיפור במטבע שטבעו חכמים ונוסח ההגדה נדחה מפני חיוב מרור.

בין סיפור לזכרון, קיבלנו כאן גם סיפור וגם זכרון עד לאדם ענק.

ר' אריה פומרנצ'ק זצ"ל בעל ה'תורת זרעים' וה'עמק ברכה'.

🔗 הצטרפות לבית מדרש דיגיטלי וְשִׁנַּנְתֶּם 
https://chat.whatsapp.com/C64FjIvfc130hkv4Gv7N2F