הלכות כשרות השופר – פרק ד – נסדק לרחבו

הלכות כשרות השופר – פרק ד: נסדק לרחבו

נסדק השופר לרחבו
היינו סביב הקיפו ונגרם על ידי נפילה או הכאה בחוזק (מ"ב ס"ק מט)
במיעוטו – כשר
ולא דמי לנסדק לאורכו דלעיל (פרק ב) דפסול לדעה ראשונה, משום שע"י חוזק התקיעה יכול להתבקע יותר באורך, אבל לא ברוחב – שלחץ האוויר מצמיד הדפנות ואינו מרחיבם (מ"ב ס"ק נ)

נסדק ברובו
פסול
אלא אם כן נשאר מהסדק שיעור תקיעה לצד פיו
שבזה אפילו חשבינן למיעוטא כמי שאינו, וכמו בנכרת כולו – עכ"פ נשאר שיעור תקיעה
ואותו העודף אין להחשיבו כהוספה כדי לפסול את השופר כולו
וכמבואר להלן: שלא נקראת הוספה אלא כשהייתה חתיכה אחרת מתחילה – משא"כ כאן, שלא נפרד מעולם (מ"ב ס"ק נא)

דווקא אם נשאר השיעור לצד פיו
רואים את הנסדק כאילו נחתך לגמרי וכמי שאינו
אבל אם אין בו שיעור שופר לצד פיו – נמצא שתוקע בשופר ללא שיעור, ולא עלתה לו תקיעה (מ"ב ס"ק נג)

שיעור שופר לתקיעת שופר
הינו טפח, שיראה מן הצדדים לכאן ולכאן (כל שהוא)
שלא ייראה כתוקע לתוך ידו – והיינו ארבעה גודלים (של אדם בינוני)
ומודדים באמצע האגודל ולא בראשו, ששם מתקצר השיעור – והוא שיעור טפח (מ"ב ס"ק נד), והיינו כעשרה ס"מ

כשנשתייר בו שיעור תקיעה
כשר אפילו מעכב את התקיעה
דלא גרע מניקב ולא נסתם דמכשרינן לעיל אפילו בנשתנה קולו (מ"ב ס"ק נה)

ויש מכשירים אפילו שלא נשתייר לצד פיו
(שו"ע סי' תקפ"ו ס"ט)
ואפילו שזה המיעוט חוצץ – ואין חשש הפסק בין פיו לשופר
דמין במינו הוא ואינו חוצץ
אין רואים אותו כמו ניטל (כמו שאריות הזכרות שבקרן – שהוא מין במינו)
ובשעת הדחק – אפשר שיש לסמוך על דעה זו (מ"ב ס"ק נו)

אך אם דיבקו בדבק
אפילו לא נשאר שיעור תקיעה – נמי כשר
וכמו שמקלים בנסדק לאורכו כשדיבקו בדבק (א"ר ופמ"ג)
אולם אם יש שופר אחר טוב יותר – יש להעדיפו
משום שיש סוברים שדבק פוסל את השופר, כי אינו מינו
לפי דעת רבי נתן – דבק פסול במקום סדק (מ"ב ס"ק נב)

מקור עיקרי
משנה ברורה סימן תקפ"ו, סעיפים ט–י וס"ק מט–נו