יום הכיפורים, היום הקדוש ביותר בשנה, מסמל את שיאו של תהליך התשובה שבו אנו עוסקים לאורך ימי אלול ועשרת ימי תשובה. בחז"ל מובא כי יום הכיפורים הוא מתנה אלוקית שבה נמחקים חטאי ישראל, שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז, ל). היום הזה אינו רק יום של תשובה מתוך יראה, אלא יש בו גם יסוד עמוק של תשובה מתוך שמחה וטהרה, שכן הכפרה האלוקית מביאה לנפש האדם התחדשות פנימית.
תשובה מתוך שמחה
רבים רואים ביום הכיפורים יום של צער ויראה, אולם יש מימד נסתר של שמחה פנימית ביום הזה. הרמב"ם מדגיש בהלכות תשובה (פ"ז, ה"ו) כי יש לחזור בתשובה לא רק מתוך פחד מעונש, אלא מתוך הכרה בטובו של הקב"ה וברצון להתקרב אליו. כשאדם מרגיש שהקב"ה מקבל אותו באהבה ומנקה אותו מכל פגמיו, הוא צריך להיות מלא שמחה. המדרש מתאר שביום הכיפורים "אין השטן מקטרג" (יומא כ, א), ומכאן שהעולם כולו מתמלא באור של טהרה ורחמים, ואין מקום לחושך ולצער.
השופר כהכנה ליום הקדוש
כבר מראש חודש אלול, קול השופר מלווה אותנו ומכין אותנו ליום הכיפורים. חז"ל מלמדים כי השופר מעורר אותנו לתשובה, שנאמר: "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?" (עמוס ג, ו). קול השופר חודר ללבבות ומעורר אותנו לשוב אל הקב"ה מתוך תחושת התקרבות. החסידים והמקובלים מסבירים כי השופר מסמל גם את ההבנה שאנו צריכים לבוא לפני הקב"ה בימים אלו מתוך פשטות וטהרה, כמו קול פשוט היוצא מהשופר – ללא תוספות מיותרות.
באופן מעניין, השופר הוא גם ראשי תיבות של "שטן ואין פגע רע". בכך, השטן הופך מקטיגור לסניגור, והכנה זו היא הטובה ביותר ליום הדין. קול השופר במהלך התפילה מציין את מעשה התשובה של ישראל, ומסביר רשי כי המטרה היא לערבב את השטן. כאשר השטן שומע את קול השופר, הוא מתבלבל וחושש שהקול הוא קול שופר של משיח, כלומר ישראל עושים תשובה ומזכים לגאולה השלימה. כפי שנאמר בגמרא בסוכה, הקב"ה שוחט את היצר הרע, וכך השטן אינו מצליח להקטריג עלינו.
האם השטן מתבלבל?
אך השאלה המתבקשת היא: אם שנה שעברה גם הייתה תקיעת שופר, מדוע השטן שוב מתבלבל? התשובה טמונה בידיעה שהשטן מודע לגודלו של ישראל, לנשמתם הקדושה והטהורה, וליכולתה להגיע לדרגה הגבוהה ביותר אף יותר ממלאכים. כאשר הוא שומע את קול השופר, הספק מקנן בליבו שמא ישראל עשו תשובה, והוא אינו מתייאש מנשמתם, יודע את רום ערכה.
אף אנו נלמד מזווית ראיה זו לזכור את רום ערך נשמתנו שיכולה ברגע לעלות מבירא עמיקתא לאגרא רמא. כפי שכתב הרמב"ם בפרק ז' מהלכות תשובה: "כַּמָּה מְעוּלָּה מַעֲלַת הַתְּשׁוּבָה. אֶמֶשׁ הָיָה זֶה מוּבְדָּל מֵה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, צוֹעֵק וְאֵינוֹ נַעֲנֶה וְעוֹשֶׂה מִצְוֹת וְטוֹרְפִין אוֹתָן בְּפָנָיו. וְהַיּוֹם הוּא מוּדְבָּק בַּשְּׁכִינָה צוֹעֵק וְנַעֲנֶה מִיָּד וְעוֹשֶׂה מִצְוֹת וּמְקַבְּלִין אוֹתָן בְּנַחַת וְשִׂמְחָה."
סיום הצום עם תקיעה
ביום הכיפורים, קול השופר מקבל משמעות מיוחדת. התקיעה האחרונה בסוף הצום, הקרויה "תקיעת נעילה", מסמלת את סגירת שערי שמים וחתימת הדין. המנהג לתקוע בשופר בסוף הצום מתואר כבר ברמב"ם (הלכות שופר וסוכה ולולב פ"ג, הל' ה'), ומבואר כי התקיעה באה להכריז על סיומו של התהליך הקדוש של תשובה וכפרה.
תקיעת השופר בסוף הצום היא סמל ליכולת שלנו להמשיך הלאה מתוך טהרה, ולצעוד אל עבר שנה חדשה, עם לב נקי ורוח חדשה.
