מבוא פסח וְשִׁנַּנְתֶּם – שואלין ודורשין בהלכות פסח

 מבוא פסח שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום בחזרה לשגרתנו, מעבר לזקן ממרא שנהרג ברגל כנזכר אתמול. יש עוד 'כמה' הלכות, שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום. פסק השולחן ערוך לפי דברי הגמרא בפסחים דף ו. שתי מחלוקות בדבר, הראשונה מה מקור הסמכות של אמירה זו, האם היא מדאורייתא או מתקנת חכמים . והשנייה האם זה רק ב פסח בגלל ריבוי ההלכות או גם ב שבועות וסוכות כחלק מההכנה לרגל. נקדים שלשון התלמוד הוא הוא שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם וכו' ולשון מרן הבית יוסף בשולחנו הטהור, שואלין לאן נעלם הדורשין, ונראה לענ"ד ששואלין הוא שאילת שאלה, מצד השואל השואל יכול לשאול כל שאלה לא ניתן להגבילו אך בוודאי כשישאל רב העונה חייב לענות תשובה מדויקת ריאלית ואקטואלית, לעומת זאת דורשין מדבר על הצד העונה, דורשים הוא מדרש הלכה דהיינו דברים שאינם הלכה למעשה, וכאן בוודאי החכם מצווה לענות ענין הלכה ולא דרשות לעתיד לבוא או הלכתא למשיחא, פסח בפת'ח. בזמן התלמוד שהיה לנו בית מקדש, יכולנו לדרוש ולקבל שכר, שהרי גם הדרשות הם אינם הלכתא למשיחא הם הלכה למעשה, כל ענייני בית המקדש וההלכות שאינם ברות יישום כיום, הם בכלל הדורשין, ולכן השולחן ערוך שכידוע כתב רק 4 חלקי שולחן ערוך כי סדר את אדריכלות היסוד לפי מבנה הטור רבינו יעקב בן הרא"ש שחילק את 4 הטורים החושן שהוא הרי המורה הוראה לעם ישראל בעם שאין נביא בישראל, וכנ"ל כשאין בית מקדש, נלך לבדוק מה הנשר הגדול שספרו משנה תורה הוא כולל גם הלכתא למשיחא לזמן שיש קרבנות. הרמב"ם השמיט את הדין הזה, והר"ן בפסחים דף ו' מתרץ שמדובר בשני עניינים שונים. ישנו דין, שנפסק להלכה ברמב"ם הלכות תלמוד תורה פ"ב ה"ח, הדן בשני תלמידים הבאים לשאול שאלה את הרב לאיזה מהם צריך הוא לענות קודם: "שנים ששאלו שאל אחד כעניין ושאל אחד שלא כעניין, נזקקין לעניין". לפי זה מסביר הר"ן ש אכן החובה ההלכתית ללמוד הלכות פסח קיימת רק בחג עצמו, וכדברי הגמרא במסכת מגילה. ומה שהגמרא אצלנו מסבירה הוא ששלושים יום קודם החג נחשב זמן מתאים לברר את ענייני החג, ולכן השואל באותו זמן נחשב "שואל כעניין" ויש להקדימו לשואל בעניין אחר. והנה בגמרא בסוף מסכת מגילה (לב, א) מובא: "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, מצוותן שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו. תנו רבנן משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בעניינו של יום, הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג". ומפרש רש"י את הלימוד מהפסוק: "למה הוצרך לכתוב כאן וידבר משה, וכי כל המצוות כולן לא אמרן משה לישראל, מהו וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, מלמד שהיה מדבר עמהן הלכות כל מועד ומועד בזמנן, להודיע חוקי האלקים ותורותיו וקיבלו וקיימו שכר המצוות עליהם ועל בניהם בזה ובבא". ומדברי הגמרא במגילה יש לדייק, ראשית כל, שהתקנה לשאול ולדרוש בהלכות המועד נאמרה רק במועד ולא קודם לו. וכמו כן, שהתקנה לדרוש במועד נאמרה בכל שלוש הרגלים ולא רק בפסח. והבית יוסף עת הבית יוסף שיש שתי תקנות, תקנה אחת "לשאול" קודם הפסח בהלכותיו ותקנה אחרת לדרוש במועד בטעמיו והלכותיו ב. הבית יוסף (או"ח סי' תכט) יישב את דברי הגמרא "שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום", עם דברי הגמרא בסוף מגילה "משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בעניינו של יום, הלכות פסח בפסח", וז"ל: "דדיני פסח על כל פנים צריך להודיעם לעם קודם לפסח שלושים יום, כדי שיהיה להם שהות רב להתעסק בטחינת החיטים ואפיית מצה והגעלת כלים וביעור חמץ, דאילו בפסח לית להו תקנתא אי לא עבדו להו כהלכתייהו מקמי הכי. מה שאין כן בשאר המועדים, דבעצרת ליכא דינים יותר מבשאר יום טוב, ובסוכות אע"ג דאיכא מצות לולב וסוכה אין צריך ללמוד בהם כל כך דינים, דאפילו סוכת גנב"ך ורקב"ש כשירה, ובדפנות סגי בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, ולולבים ואתרוגים רובם כשרים. ועוד שאין טרחת סוכה ולולב מרובה ודיין להתעסק בהם בערב החג. ומשום הכי לא בעי לשאול ולדרוש בהלכותיו כל כך זמן קודם. והא דתניא ששואלין בהלכות הפסח בפסח והלכות חג בחג, היינו לדרוש בטעמים שבעבורם נצטוינו במועד ההוא וגם כן לדרוש בדברים שאסור ומותר לעשות ביום טוב". והוסיף הבית יוסף להוכיח כדבריו: "ותדע דומיא דעצרת קתני, שאין בו הלכות אחרות אלא אלו, וכן שואלין בפסח וחג לא קאמר אלא על הלכות אלו. אבל שאר הלכות קודם לכן שואלים ודורשין בהם קודם לפסח שלושים יום קודם, ובסוכות יום או יומיים". ומתבאר בדבריו, כי לפנינו שני חיובים נפרדים ושונים במהותם ובזמן חיובם, תקנת משה רבנו לדרוש בהלכות המועד בעיצומו של המועד מתייחסת לכל המועדים – פסח שבועות וסוכות. ובמועדים אלו החיוב לדרוש הוא בענייני אגדה, להזכיר ולדרוש בטעמים שבגללם נצטוינו לחוג את אותו המועד, וכן לשנן את הלכות יום טוב. ואילו החיוב לשאול ולדרוש קודם המועד, שהוא רק בענייני הלכה ולא בדרשת טעמי אגדה, נאמר בפסח בלבד. וחיוב זה נובע מחמת הצורך בלימוד הלכות מרובות הקשורות לחג הפסח, כדוגמת דיני אפיית המצה, הגעלת כלים וביעור חמץ. ולכן, רק בפסח זקוקים לשלושים ימי לימוד קודם הפסח, כדי לברר הלכות אלו על בוריין, מה שאין כן בשבועות שאין בו הלכות מיוחדות, ולכן אין צורך בלימוד קודם לו [ודי בלימוד הלכות יום טוב בשבועות עצמו, מדין שואלין ודורשין בעניינו של יום], וכן בסוכות די ביום או יומיים של לימוד הלכות סוכה וד' מינים, קודם לחג. ולפי זה מיושבים היטב דברי הגמרא בפסחים עם דברי הגמרא במגילה, ואין כל סתירה. כי דברי הגמרא במגילה הם בענין החיוב בכל יום טוב לדרוש בטעמי החג ובהלכות יום טוב. ובפסחים מבואר בגמרא חיוב נוסף לדרוש בהלכות המרובות של פסח בלבד. ומוסיף הבית יוסף עוד טעם מדוע חיוב שואלין ודורשין קודם המועד מתייחס לחג הפסח בלבד, על פי המבואר בדברי התוספות במסכת עבודה זרה (ה, ב ד"ה והתנן) שעיקר התקנה ששואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום "על הקרבן נתקנה, כדאמר טעמא שהרי נביא עומד בפסח ראשון ומזהיר על [קרבן] פסח שני". וביאר הבית יוסף: "כלומר שכל ישראל חייבין להקריב קרבן [פסח] לחג זה, וצריכים שלושים יום קודם לדרוש להם בהלכות הפסח, כדי שיהיה שהות לכולם ליקח להם קרבנות בדוקים ממומין". ומסיים הבית יוסף: "ואף על גב דהשתא בעוונותינו אין לנו קרבן, כיון דבזמן שהיה קרבן התקינו שיהיו דורשין שלושים יום קודם, תקנה לא זזה ממקומה". שאלת היום הינה מהחלק של הדורשין כי החלק של השואלין הרב בבית כנסת אומר 2 הלכות בהלכות פסח. בעזרת השם כשיבנה בית המקדש, נקריב קרבן פסח במועדו, יד' בניסן ואכילתו בלילה עד זמן המותר לאחר מכן הוא נחשב לנותר, ומעבר לכך שיש בכך לאו דאורייתא שנאמר לא תותירו ממנו עד בוקר, עם אפשרות לתיקון הלאו באמצעות עשה, במידה ונותר ממנו באש יישרף, מסביר החינוך את טעם המצווה המיוחדת הזו, שיא החירות הישראל מרוכזת ברגעי ליל הסדר עם קרבן פסח שהוא תודה להשם על גאולתינו מעבדות לחירות, בן חורין הוא מלך – תשאלו למה – בגלל שמי שהוא לא הוא עבד, וההיפך מעבד הוא מלך, מלך על זמנו לעשות בו כרצונו, ( כמו שנוהגים הסיבה, ומזיגת איש לרעהו 4 כוסות ) ומלך לא משאיר אוכל מיום ליום, הכל טרי טרי, ויותר מכך אם האוכל היה כל כך טעים לא יכול להיות שנשאר ממנו, אבל מה זה קשור לקרבן פסח, התשובה היא שהתודה חייבת להיות כחוויה משולבת של חציו להשם וחציו לכם בתוך חוויה משולב זו האדם מתעלה לדבקות בבורא, ומודה לו מכל ליבו, כי אין השכינה שורה ללא שמחה, ואין שמחה אלא בבשר ויין, וכנודע מדובר על החלק הזה של הבשר ולא על סתם בשר, על הלאוו הזה שאמנם הינו הלכתא למשיחא ארצה לשאול כמה קושיות בימים הקרובים, כחלק מהדרוש וקבל שכר, הדורשין, וזאת תורת העולה המנחה והחטת והשלמים וכו' ודרשה הגמרא במנחות כל הלומד תורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכו' כנ"ל יתקיים בנו בקרבן פסח, אם לא יבוא משיח צדקנו עד אז, ולמרות שאיני 'שואל כענין' אשמח ל'דרוש לענין', ובהזדמנות נביא את דברי המהר"ל מפראג ( נתיבות עולם פרק ח' ) שכתב הסבר מעמיק ביותר מדוע הלומד את התורה של הקרבנות ברובד מסוים אף עולה על המיישמה בעצמו.