מגילת אסתר

שאלו החכמים: מדוע נקראה המגילה מגילת אסתר, ולא מגילת מרדכי או מגילת שושן? מדוע לקחה אסתר את כל הקרדיט? חייבת להיות לכך משמעות!

והתשובה היא שאסתר היא הגיבורה שפעלה, שסיכנה את חייה, שמסרה את נפשה, ומכרה את נשמתה בכדי שלא תקרה הגזירה – "כי נמכרנו אני ועמי". היא השאירה את ה*"אני"* שלה והקריבה אותו למען ה*"עמי"*.

סוגיות שלמות ודיו רב נשפך על ההיתר שלה לגילוי עריות, כולל ילדים ממלך גוי רשע, לשארית חייה ואת דורותיה הלאה. דריווש – גוי גמור, למרות שלפי ההלכה הוא יהודי. הקרבה של גשמיות ורוחניות לאבדון עולמי – למען עם ישראל.

כולם אמרו, תכננו, צמו והתפללו – אסתר פעלה. וכנגד "כאשר אבדתי, אבדתי", אנו זוכרים ומזכירים אותה לעד. מגילת אסתר, שברוח הקודש נאמרה, היא מסירות נפש של אישה אחת – גיבורה בלתי נשכחת בפתשגן הכתב, איגרת הפורים – מגילת אסתר.

שמו של הקב"ה לא מוזכר כלל במגילה, אפשר להסביר כי במציאות של העולם, שמו נמחק רצונו לא התקיים, כי בפועל מרדכי לא גירש את אסתר כמבואר בדברי התוספות במגילה דף טו וכן בסנהדרין עג, לעומת זאת שמה של אסתר מוזכר 14 פעמים, י"ד הרעיון היותר עמוק הוא "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור" היינו שלמען מטרת קדושת החיים, ויותר מכך למען השמדת עמלק המסמן את כוח הרע בעולם, הוא המן – האגגי נכדו של אגג מלך עמלק כמה דורות לפני כן, מטרה זו מקדשת אמצעים אלו, ובכך מתורצת אף קושיית הרבה חכמים, על כך שנאמר בגמרא ועל אסתר ויעל "גדולה עבירה לשמה" ותמהו כולם, גם אם הותר לה בגלל היותה קרקע עולם, כמבואר בגמרא בסנהדרין עג: ולמען הציל עם רב בניו של מלך מלכי המלכים שהיו נתונים בגזירת כליה הפכית בדיוק ברמת השמדת עמלק (כולם) וביום אחד, גזירה זו הייתה משמידה את עם ישראל לנצח, ביום אחד, אך יש "גוי אחד בארץ" המתאחד עם "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד" אחד בגימטריה 13 ואחד + אחד הוא 26 שם הוויתו יתברך הוא ונשמות ישראל חד הוא, רק שמה שהיה חסר זה את איחוד התורה, שהרי החוט המשולש לא יכול הינתק שהוא המחבר בין נשמות ישראל הוא רצון הבורא המחבר אליו שלא ניתן לייחס שום חיבור אליו כנודע, ועל כן ביקשה אסתר 3 ימי צום כמבואר בתוספות מגילה טו הוא כנגד תורה נביאים וכתובים או כהנים לווים וישראל או 3 ימי הגבלה, וכולם נכונים וקשורים זה בזה התורה היא מצד עצמה הכהנים הם חלוקת העם מצד המקבלים וסדר לידתם ונקודת מוצאם ו 3 ימי הגבלה להתקדשות מעשית מצד עם ישראל, וכל אחד יכול כפי יכולתו להתקדש שהרי כתר תורה מונח ועומד כל הרוצה ליטול יבוא וייטול, ולאחר שצמו וקיבלו את התורה מאהבה, מחבר התורה הפך אמיץ יותר, שהרי אהבתו של עם ישראל גברה למעשה על רצונו בעולם המעשה, כי מלחמה לעמלק מטרה מקדשת אף אמצעי חיבור לבורא כרצונו, הרוח של "וחי בהם" קיים כאן במובנו הנעלה יותר, לא פיזית אלא מטאפורית, הלא אף הבורא מקיים את התורה, אך שמצד הבורא חל עליו וחי בהם, והוא היה מחויב למחול על רצונו שהרי אצלו אין את מגבלת 3 העבירות שעליהן ייהרג שהרי הוא לא לא יכול ליהרג וגם הוא יכול מחול על רצונו כך שאין טעם בכך, אך הוא מעמיד רצונו בגבולות התורה וזה שנאמר שהוא מניח תפילין וכו' בסופו של דבר כתוב בתפילין משהו אחר, אך הוא מניח תפילין…

כאן בעצם רמזו לנו את הצד הנסתר דרך אסתר הלא היא לשון הסתרה, שאפילו בהסתרה שבהסתרה שם נמצא השם יתברך, במלוא נאמנותו ואהבתו לכל אחד אחד כבנו יחידו. ודווקא אסתר היא זו שמרמזת זאת מעשית וגם מבחינת שמה, ונרמזה ב "יד" וגם "יה" שהוא 2 הימים העיקריים בהם קוראים את המגילה, וכמו כן, היא היא גיבורת המגילה.

בחיבור לפורים, מוזכר במגילה 5 פעמים, שימו לב בקובייה יש 6 כיוונים, גם במרחב מצפני יש מזרח מערב צפון דרום מעלה ומטה, והמן שהטיל פור הוא הגורל היה כה מנותק כי חשב שאדר הוא חודש בו נפטר משה ז' אדר אז מזל ישראל למטה, טעותו הייתה שהוא גם נולד בז' באדר, הלידה מסמנת את צד ההתחלה בהקבלה לצד העליון, כמו כן הוא שכח כי יד על כס יה ויש למעלה ממנו, ואיך באמת פספס את זה, התשובה לכך שורשו עמלק, סמל הרוע של עמלק לא בכדי מלחמה לו בהשם, כי אין לו אלוה למעלה ממנו, כך שאסתר באה בדיוק כנגד זה לתקן את אותו עוול..

רגע וכמה פעמים מוזכר המן במגילה 54 פעמים ב 45 פסוקים, ברור לכם שזה לא סתם, אם אסתר ברוח הקודש נאמרה, התשובה לכך היא 45 54 הם 9 זו בדיוק המספר של קיבוץ אנושי ישראל לפני השראת השכינה במנין "עדה", עכשיו שימו לב, כשנכפיל את 5 איזכורי הפורים ב 9 התוצאה תהיה 45 פסוקים, יד על כס יה – ה' הוא 5 וזה האות המתחלפת בין ד' לה' וזה בדיוק החסר עמלק קר, ולא ירא אלוהים. כפירוש רש"י על עמלק.

והנה אמרו חז"ל "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" והוכיחו זאת ביוחנן כהן גדול, שלאחר 80 שנות כהונה וכניסה ויציאה מקודש הקודשים בחיים – הפך לצדוקי אפיקורס.

הסיפור שלפנינו הוא על הרב שלמה הלוי – תלמיד חכם עצום, שהיה רבה הראשי של בורגוס שבספרד. בעקבות אירועי ה'קנ"א' – פרעות ביהודי ספרד מצד הנצרות והכנסייה הקתולית – המיר את דתו והפך למומר, עד כדי כהונת בישוף בכנסייה. הוא אף חיבר ספר כפרני של פרשנות, שרוב מקורותיו הם בתלמוד, ברס"ג ובמקורות תורניים ממדרשי חז"ל.

תלמידו, הרב יהושע הלורקי, נדהם מתפניתו של רבו. מדובר בתקופת סוף הראשונים – תור הזהב של יהדות ספרד – על אנשים חכמים ודגולים. הוא משיג על רבו 13 השגות ו-6 קושיות על הדת הנוצרית, ומנסה לקבל תשובות. אך כנראה הוא ביקש תירוצים ולא תשובות. למרות שרבו המומר לא ענה לשאלותיו, לאחר שנתיים – גם הוא המיר את דתו, והפך לאחד המסיתים והמדיחים המרושעים ביותר שידעה האומה הישראלית.

לשמו הנוצרי כינו אותו חכמי היהודים "מגדף", ודינו ידוע בתלמוד במסכת סנהדרין. בדומה לכינוי "אותו האיש" על יש"ו. ויכוחו עם חכמי ישראל פורסם כבר בימי הביניים בספר שבט יהודה של רבי שלמה אבן וירגה, הפותח כך:

"טופס הכתב ששלח החכם הגדול אבונשטרוק לקהל קדוש גירונא, שנת קע"ג לפרט, כי עמדו בצרה וצוקה בפני האפיפיור גדולי ישראל לבקשת יהושע הלורקי, אשר אחר שנשתמד נקרא שמו בין הגויים מאיסטרי ג'ירונימו די שאנטה פי, וסימנו – 'מגדף'. כי שאל מאת האפיפיור שיבואו חכמי ישראל לפניו, והוא יוכיח להם שהמשיח כבר בא – והוא ישו, ויוכיח מן התלמוד שלהם".

גיבורה נשכחת היא צדיקה גדולה – הרבנית יונה יואנה (חואנה) לבית משפחת בנבנישתי, נכדת הרשב"א.

למרות שכל משפחתה המירה את דתה, היא נשארה נאמנה ליהדות עד יום מותה – לבדה. תחשבו עליה עושה קידוש, מדליקה נרות שבת ומתפללת לה' אלוקי ישראל. איזו מסירות נפש!

בשלב מסוים, שניים מילדי הבישוף – ילדיה – חזרו ליהדות, אך אחרים כיכבו בשורות הכנסייה הנוצרית. "כאשר אבדתי, אבדתי".

"בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים". וזה מחבר אותנו לאמירה ש-30 יום קודם הפסח יש ללמוד הלכות פסח, כתקנת משה רבנו עליו השלום.

עוד פרטים מרתקים על תקופת מגפת הדבר השחור – תקופה שהביאה חושך ואפלה על הקהילה היהודית בעולם, במאמר אשת הרב שהפך לבישוף.

ועל כל זה יש להודות לה' בפורים ובכל יום – על הזכות לקיים מצוות בארץ הקודש, ללא חשש.
ולברך "שלא עשני גוי" – ללא מורא!

—