דיונים
שופרות מהדרין יודאיקה Shofarot Mehadrin judaica
כ״א באדר ה׳תשפ״ה – 21 במרץ 2025
הדיון ההלכתי סביב השאלה האם בניית הסוכה נחשבת מצווה עצמאית או רק הכשר מצווה, מעלה סוגיות מעניינות ביחס לתפקיד הבנייה בתוך מכלול קיום מצוות הסוכה. בעוד שהמסקנה הרווחת היא שאין מברכים על עצם הבנייה, השאלה היא האם היא חלק מהותי מהמצווה עצמה או הכנה בלבד למצוות הישיבה בסוכה.
תלמוד ירושלמי (סוכה א, א):
במשנה הירושלמית מופיעה מחלוקת לגבי הברכה על בניית הסוכה. נאמר שם: "יכול יהא חייב על עשייתה? תלמוד לומר 'תעשה' ולא מן העשוי, מכאן אמרו כל העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו."
מדברים אלו עולה שהבונה סוכה מברך "שהחיינו" על הזמן, אך לא על עצם הבנייה כמצווה נפרדת. הירושלמי מבסס את הגישה לפיה הבנייה היא שלב מקדים והכשר למצוות הישיבה בסוכה.
רש"י (מכות דף ז:):
רש"י מחדד את העיקרון של "מצווה בו יותר מבשלוחו", לפיו יש מעלה גדולה כאשר האדם מקיים את המצווה בעצמו, ולא באמצעות שליח. בהקשר של בניית סוכה, למרות שמדובר בהכשר מצווה, יש חשיבות שהאדם יבנה את הסוכה בעצמו, אך אין בכך חובה או ברכה מיוחדת.
הפוסקים המרכזיים, כמו הרא"ש והטור (או"ח תרכה), מסבירים כי בניית הסוכה היא הכשר מצווה בלבד. כלומר, המצווה עצמה מתחילה רק כאשר האדם יושב בסוכה, והבנייה משמשת כהכנה לצורך קיום המצווה. בגמרא (סוכה דף ט:) מופיע שהדגש ההלכתי הוא על הישיבה בסוכה כקיום המצווה בפועל, ולא על הבנייה שלה.
יש להבחין בין הכשר מצווה לבין מצוות כמו כבוד השבת, כפי שמופיע בגמרא (קידושין מ"א:) על רב ספרא ורב יוסף שהכינו בעצמם את צורכי השבת. פעולתם נחשבת ככבוד השבת, המוגדרת כמצווה עצמאית, ולכן הכלל "מצווה בו יותר מבשלוחו" תקף במלואו. זאת בניגוד לבניית הסוכה, שהיא הכנה בלבד למצווה, ולכן אין בה את אותה מידת חשיבות מבחינת קיום אישי של המצווה.
למרות שהבנייה נתפסת כהכשר מצווה, חז"ל והפוסקים מדגישים שיש מעלה בכך שאדם בונה את הסוכה בעצמו. הרש"י והירושלמי מסבירים כי גם אם לא ניתן לברך על הבנייה, הרי שיש הידור בכך שהאדם לוקח חלק פעיל בתהליך. אדם שאינו יכול לבנות את הסוכה כולה, יכול להדר ולבצע פעולה מהותית כמו הנחת הסכך – חלק חיוני בבניית הסוכה, שכן הסכך הוא המגדיר את הסוכה ככשרה ויוצר את "הסככה" הנדרשת לה.
מעניין להשוות זאת למקרה אחר שבו הכלל "מצווה בו יותר מבשלוחו" חל גם על מי שאינו מחויב ישירות במצווה. למשל, על פי הטור (אבן העזר סימן א'), האישה, אף שאינה מחויבת במצוות פרייה ורבייה כמו האיש, נחשבת שותפה במצוות הנישואין. מכאן שגם היא מקיימת את העיקרון "מצווה בו יותר מבשלוחו" כאשר היא מעורבת בתהליך הנישואין.
לעומת זאת, בבניית הסוכה, שאין בה חיוב ישיר של המצווה אלא רק הכשר מצווה, לא חל אותו עיקרון באותה מידה.
יש שכתבו שבניית הסוכה שייכת גם לעמידה תחת החופה, כאשר האדם מניח את הסכך בסוכה. בכוונה שכמו שהוא פורש את הסכך, כך יש לו תקווה להתחתן בעזרת ה' בשנה הקרובה.
סגולה זו מחזקת את הקשר בין מצוות הסוכה למצוות הנישואין, ומדגישה את ההבנה כי קיום מצוות הסוכה יכול להיות מקור לברכות בעתיד.
בסיכומו של דבר, בניית הסוכה נחשבת להכשר מצווה ולא למצווה עצמאית, ולכן לא מברכים על הבנייה עצמה אלא על הישיבה בסוכה. עם זאת, ישנה מעלה הלכתית בכך שאדם מבצע את הבנייה בעצמו, על פי הכלל "מצווה בו יותר מבשלוחו", והידור זה יכול להיעשות אפילו על ידי השתתפות בחלק קטן מהבנייה, כמו הנחת הסכך.
