מקווה טהרה ביום הכיפורים – הכנה לקדושת יום הדין

טבילה במקווה טהרה ביום הכיפורים – הכנה לקדושת יום הדין

ביום הכיפורים, עם ישראל מגיע לשיאו של תהליך התשובה שהחל כבר מראש חודש אלול, עם עליית משה רבינו להר סיני למשך ארבעים יום. היום שבו ירד משה מההר, ביום הכיפורים, הוא היום שבו הביא לעם את הלוחות השניים ואת בשורת הכפרה והסליחה. כך, מיום זה ואילך, יום הכיפורים הפך ליום הכפרה והטהרה, בו העם מתכנס בעומק של קדושה ורחמים.

א. טבילה במקווה – מנהג קדום:
הטבילה במקווה טהרה בערב יום הכיפורים היא מנהג קדום הנזכר כבר בשולחן ערוך (או"ח תרו, ד), ונועדה לטהר את האדם מבחינה רוחנית וגופנית לפני כניסת היום הקדוש. הטבילה מסמלת את הרצון להתנתק מכל זיהום רוחני ומקבלת משמעות עמוקה יותר כאשר היא נעשית ביום כיפור, שבו כל העם עוסק בטהרה ובקבלה מחדש של אור הקב"ה.

ב. הכנה של 40 יום – ממעמד הר סיני ליום הכיפורים:
המדרש מספר על משה רבינו שעלה להר סיני בראש חודש אלול ושהה שם ארבעים יום עד ליום הכיפורים, שבו ירד מההר עם הלוחות השניים, המסמלים את התחדשות הקשר בין עם ישראל לקב"ה. ארבעים ימים אלו, המתחילים בתקיעת השופר בראש חודש אלול, הם תקופה של חשבון נפש, תשובה והכנה רוחנית. ביום הכיפורים, כאשר משה יורד עם הלוחות, זהו יום של חידוש הברית.

ג. השופר – הכנה לטהרה וכפרה:
השופר הוא הסמל המרכזי בהכנה ליום הכיפורים. השופר נשמע במהלך ימי אלול בכל קהילות ישראל, וביום הכיפורים הוא מגיע לשיאו עם תקיעת השופר בסוף הצום. קול השופר שמלווה אותנו במהלך ארבעים הימים מזכיר את הטהרה הפנימית שאנו שואפים אליה.

בדיוק כמו שבני ישראל המתינו למשה שירד מההר עם הלוחות השניים, כך גם השופר מכין אותנו נפשית לרגעים הקדושים של יום הכיפורים. זהו קול שמעורר את האדם, מזכיר לו את גודלו הרוחני ואת הרצון להיטהר לפני ה'.

שופרות מהדרין יודאיקה, מפעל שופרות במרכז ישראל, מתמחה בייצור שופרות מיוחדים המיועדים לכל מי שמחפש איכות גבוהה וקלות תקיעה יוצאת דופן. כל שופר עובר תהליך קפדני של ייצור ובדיקה, כדי להבטיח שהוא עומד בכל דרישות הכשרות ומסייע להכנה ליום הדין. השופרות מיוצרים באיכות גבוהה עם עיצוב מדויק וייחודי שמאפשר קלות תקיעה נדירה ועוצמת קול מרשימה.

ד. מקווה טהרה כהכנה ליום הקדוש:
ההלכה מביאה כי הטבילה בערב יום הכיפורים היא חיובית לכל אחד מישראל, מתוך מטרה להגיע ליום הכיפורים במצב של טהרה גופנית ורוחנית. התהליך הזה דומה להתקרבות של הכהן הגדול בבית המקדש, שהיה מקפיד לטבול לפני כניסתו לקודש הקודשים, שם היה מקריב את הקורבנות בעד כל העם.

בהלכות יום הכיפורים (שו"ע או"ח תרו), נקבע שטבילה זו נועדה לסמל את הכניסה ליום שבו כל חטאינו נמחלים, ואנו חוזרים למצב של טהרה פנימית. רבים אף מקפידים לטבול במקווה בצורה יסודית ולומר פרקי תהילים בזמן הטבילה, כאשר קול השופר בלב פנימי מלווה את התהליך ומעורר את האדם לשוב בתשובה אמיתית.

ימי הרחמים והסליחות בזמן מלחמה – התבוננות עמוקה

ה. תקיעת השופר – זכר ליבבות אם סיסרא:
בזמן המיוחד של ימי הרחמים והסליחות, אנו מוצאים את עצמנו בעיצומו של מצב קשה ומורכב. השנה, יותר מכל שנה אחרת, אנו נדרשים לחשבון נפש פרטי ולאומי, ולשיפור המעשים והטהרתם, במיוחד לאור האירועים הקשים שפרצו עם טבח שמחת תורה בשביעי באוקטובר. בשעה שהמלחמה נמשכת, קולם של הנופלים והפצועים מזכיר לנו את המחויבות שלנו לעמנו ולארצנו.

בין המצוות החשובות שאנו עוסקים בהן בשבועות אלו היא תקיעת השופר, שהפכה לסמל של זעקה ובקשה לרחמים. בראש השנה האחרון תקענו 101 קולות בשופר, המסמלים את יבבות סיסרא, כפי שנאמר בפסוקים:
"וַיִּזְעַק שָׁמוֹן, וַיָּשָׁק בְּחָרוֹן." (שופטים, פרק ד)

על משמעות ה"תרועה" שבתקיעות השופר מספרת הגמרא במסכת ראש השנה על אם סיסרא, שאמרה:
”שיעור תרועה כג' יבבות : והתניא שיעור תרועה כשלשה שברים. אמר אביי בהא ודאי פליגי דכתיב: יום תרועה יהיה לכם ומתרגמינן יום יבבא יהא לכון וכתיב באימיה דסיסרא: בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא."

הרב ד"ר יחיאל יעקב וינברג, הנודע בכינויו השרידי אש, הזכיר את מנהג תקיעת מאה קולות בשופר בראש השנה לזכר יבבותיה של אם סיסרא כששמעה על מות בנה, ואמר בדרשת ראש השנה:
"מאז חלפו זה מאות בשנים, ואף על פי כן לא הניח המצפון היהודי לשכוח אנחות אם שנגזרה עליה לסבול מבלי כל פשע."

ו. ההקשר המרגש של תקיעת השופר:
בתקופה זו, כאשר 101 שבויים מאחינו ואחיותינו נמצאים בשבי החמאס, ההקשר מתחדד אף יותר. הגמרא במסכת בבא בתרא (דף ט.) מלמדת כי פדיון שבויים היא המצווה הגדולה מכולם, שכן יש בה את כל סוגי הייסורים – והיא מראה על ערך חיי האדם והקשר של כל יהודי ויהודיה זה לזה. במצבנו הנוכחי, ברור כי עלינו לזעוק ולבקש רחמים על השבויים, ולהתפלל לשובם הביתה.

ז. הכנה ליום הכיפורים:
אנו מתכוננים ליום הכיפורים, יום שבו אנו מתבוננים על המעשים שעשינו ועל השיפוטים שהטילנו על עצמנו. אין זה מקרה שהשופר, שאותו אנו תוקעים בשבתות ובחגים, גם הוא מהווה כלי לחיבור והזכרתנו – הוא מסמל את הצורך בהתעוררות פנימית, בתשובה ובקשר עם הקב"ה.

ח. קול השופר – סמל האחווה:
בימים אלו, קולם של השופרות נשמע בעוצמה, מזכיר לנו את האחווה והערבות ההדדית שבינינו, ומדגיש את הצורך לחזק את רוחנו ואת קהילתנו – הן כיחידים והן כעם שלם. עלינו להפוך את האתגרים שמולנו להזדמנות לתיקון ולצמיחה.

השופר בסוף הצום – שיא התהליך

ט. תקיעת השופר – סיום התהליך:
תקיעת השופר בסוף יום הכיפורים מסמלת את סיום התהליך, כפי שנאמר ברמב"ם (הל' שופר פ"ג ה"ה), שבו אנו מכריזים על כפרת החטאים ושובנו לטהרה מלאה. קול השופר הזה מהדהד בכל בתי הכנסת, מבטא את התהליך המלא של תשובה ושיבה אל הקב"ה, והוא מהווה סמל לגמר החתימה.

בחלק מהקהילות, כולל בקהילות המשתמשות בשופרות המיוחדים של שופרות מהדרין יודאיקה, מתבצעת תקיעה אחרונה זו בטקס מיוחד ומכובד, כשהשופרות נשמעים בכל פינות העיר ומעוררים בלבבות את הרגשות העמוקים של היום הקדוש.

סיכום

י. משמעות הטבילה והשופר:
הטבילה במקווה בערב יום הכיפורים והכנת השופר מסמלים את ההתכוננות הפנימית והחיצונית ליום הכיפורים, יום שבו אנו עומדים לפני הקב"ה, ומבקשים סליחה ורחמים. השנה, עם כל הקשיים והאתגרים, תהליך זה מקבל משנה תוקף ומשמעות רבה, והזעקה שלנו היא גם זעקה של רבים אחרים – זעקה לחיים, לאחדות ולכפרה.

שיהיה לכולנו צום גזר דין קל, טהרה שלמה, ותחילת שנה חדשה של בריאות, שלום ואחדות לעם ישראל.