שופרות מהדרין יודאיקה Shofarot Mehadrin judaica
י״ג באייר ה׳תשפ״ה – 11 במאי 2025
הערות בדין "תוך כדי דיבור"
בעצם הדין של תוך כדי דיבור, נראה לבאר, שלא יועיל תיקון בתוך כדי דיבור להחשיב שהברכה חלה על המצווה שהרי אע"פ שבתוך כדי דיבור אדם יכול לחזור בו (כמו בעדות וכדומה), כשמדובר על הפסק בין ברכה למצווה, הרי כל דיבור שאינו מעניין הברכה – חשוב הפסק, שהרי גם אם מתקן דיבורו או חוזר בו עדיין קיים הדיבור ומציאותו אינה נעקרת, והיא מהווה הפסק בין ברכה למצווה ולכן לא מהני במגילה.
ולפי זה צריך ביאור, מדוע בספירת העומר בכל זאת מהני?
ואולי יש לבאר, שמכיוון שהוא עדיין עוסק בעניין הספירה – גם אם טעה במספר – לא חשיב הפסק, (בפרט אם נאמר כמבואר בשעה"צ שברכה בעיקרה על הספירה באופן כללי ולא על יום מסוים) משא"כ בקריאת מגילה – אף שגם שם עסק בקריאה – מ"מ כיון שקרא למפרע, לא נחשב כדרך הקריאה הראויה ( שנעשית לפרסם את הנס ) קריאת המגילה אמורה להתבצע כסדר המגילה וכשהיא לא כסדרה, זה נחשב כעוסק בעניין אחר.
ודרך נוספת שניתן להציע: מכיוון שהתחיל באמירת "היום", שזה תחילת הספירה, אף שהמשיך שלא כדין, מ"מ התחיל במצווה, וכיון שהתחיל במצווה, שוב אין הדיבור אחריה נחשב הפסק (כדוגמת בדיקת חמץ, שבה מבואר בשו"ע שאם התחיל לבדוק לא ידבר שלא מעניין הבדיקה רק מצד חשש היסח הדעת ולא מצד הברכה שהא כבר חלה )
אלא שעדיין יש לדון: הרי אם אחר שאמר "היום" המשיך לספור מספר אחר לגמרי, אולי יש מקום לומר שקלקל בזה את עצם התחלת המצווה, שהמתייחס ל"יום" שאמר הוא יום שלא מקיים בו מצוות ספירה, והגם שיכול אחר כך להשתמש ב" היום" שפתח בו כדי להמשיך את הספירה, עדיין יש לדון אם אכן חשוב כהתחלה, או .
ולכאורה יש לפתור פשר העניין: בכדי שנייחס את חתימת הברכה המתוקנת כגון בברכת 'מקדש ישראל והזמנים' שצריכה להשתייך לתחילת הברכה-לאמירת ברוך אתה ה', היה מקום לדון שרק תוך כדי דיבור מסיום ברוך את ה' יכול לתקן.
ואותו דבר בספירת העומר היה מקום לדון שפתרון 'תוך כדי דיבור' הינו אך ורק סיום הברכה של הספירה, בכדי שתתייחס הספירה המתוקנת לברכה.
אלא שהביאור נראה פשוט: "תוך כדי דיבור" מחדש לנו שמועיל גם כשכבר עבר האדם לעניין אחר ממה שעסק בו – למשל, מקח – ובתוך כדי דיבור למקח גם אם עבר לעניין אחר כגון אמירת שלום עליך רבי ( שאינה רק שיעור אלא יסוד הדין לשיטת ר"ת התקנה של דין 'תוך כדי דיבור' הייתה בכדי שיוכל להקדים שלום לרבו ולהיחשב עוסק עדיין במקח רק שחז"ל השוו מידותיהם לכל הדינים. ומחלוקת בראשונים האם דין דאורייתא או דרבנן הוא. עיין נדרים פז. ) נחשבת אמירתו האחרונה משויכת לאמירתו הראשונה ובאפשרותו לתקן או לחזור, ולכן כאשר האדם עדיין עוסק בעניינה של הברכה – אף שטעה בה, כגון שאמר "מקדש השבת" במקום "מקדש ישראל והזמנים" – עדיין נחשב עוסק בברכה עצמה ויכול לתקן בתוך כדי דיבור מסיום התעסקותו בברכה גם אם היה בטעות ונמדוד התוך כדי דיבור מסיום הברכה לפי טעותו.
ולפי זה יש לומר, שגם אם אמר בטעות "מקדש השבת" ושהה בין מקדש להשבת בשתיקה יותר של תוך כדי דיבור – אעפ"כ יש למדוד את תוך כדי הדיבור מגמר מה שאמר לפי טעותו. וכן אם הוסיף מתוך טעות, כגון שאמר "מקדש השבת וכהנים וישראל", יימדד הזמן לתיקון מגמר הברכה לפי טעותו.
ואולי כוונת הביאור הלכה שיוכל לתקן שם הזכרת גשם גם אם התחיל ברכה הבאה אם לא עבר תוך כדי דיבור שעדיין שייך לברכה הקודמת, כלומר אחר שאנו מניחים שחשוב קשור לברכה הקודמת כל עוד לא התחיל ברכה הבאה, גם אם יתחיל אם לא עבר תוך כדי דיבור בברכה שהתחיל בה יוכל להיחשב קשור עדיין בברכה הקודמת ותואיל השלמתו, אא"כ כתוב פה שלגבי ברכות לא מהני תיקונו לברכה רק אם לא עבר לעסוק בברכה אחרת, אבל יש מקום לדון בזה מכיוון שלא באים כאן מצד תיקון של תוך כדי דיבור אלא שחשוב השלמת הזכרה גם בין הברכות כל עוד לא התחיל ברכה אחרת וזה לא מהני אא"כ לא התחיל ברכה הבאה שמתחילה אין זה תיקון גוף הברכה אלא שייכות מסוימת כדי להשלים הזכרה וזה רק בתנאי שלא התחיל ברכה הבאה ויש לדון בזה.
ובהמשך דברי הביאור הלכה נראה שרוצה לדון בכלל בתיקון תוך כדי דיבור בברכות אם דיבר דבר שאינו ברכה ושבח שמביא מדברי הרשב"א בתשובות (סי' ל"ה) שדן האם תיקון בתוך כדי דיבור מועיל, בברכה כגון "המלך הקדוש" בעשי"ת, שטעה ואמר "הקל הקדוש" ורוצה לתקן ולומר בתוך כדי דיבור המלך הקדוש.
והרשב"א מביא את הסוגיא בברכות ( דף יב . ) שדנה במי שפתח בברכה אחת וחתם באחרת "פתח בחמרא וסיים בשיכרא" – שלשיטת הגאונים שם מבואר שמואיל לתקן בתוך כדי דיבור.
הרשב"א מטעים שם שסיבת ההיתר היא כיוון שהתוספת היא תוספת שבח – אף שאינה מעניין הברכה – ולכן אינה הפסק. ומכאן מדייק הביאור הלכה שאם היה דיבור אחר (שאינו תוספת שבח), לא יועיל התיקון – אף שהוא בתוך כדי דיבור – ומשאיר את העניין בצ"ע.
ולעניין עבר לברכה אחרת כגון כאן שעבר לברכת 'רצה' נוקט שלא יועיל תיקון וחולק על הפרי מגדים.
יש לציין שיש מהראשונים שמבארים שהספק שם בגמרא ( ברכות יב. ) "פתח בשיכרא וסיים בחמרא" הוא גופא האם תיקון תוך כדי דיבור מועיל בברכה.
ויכול להיות שהסבר צד העניין שלא מועיל, שגם אם תיקן מיד – עדיין כיון שלא נמחק דיבורו הראשון, נחשב כהפסק בין תחילת הברכה ה'ברוך אתה ה' וכו' לחתימת הברכה וכמו שאמרנו לעיל לגבי תיקון בין ברכה למצווה דלא מהני שעדיין גם אם מואיל תיקון של תוך כדי דיבור לחזור בו או לתקן דיבורו אבל בפועל יש פה דיבור שמהווה הפסק, ויהיה גם ההסבר בדיוק דברי הרשב"א שגם אחר שמואיל תיקון אבל רק לדיבור מעניין שבח וברכה שאז לא חשוב הפסק.
וקיימא לן שמואל בברכה תיקון של תוך כדי דיבור (וגם בברכה קצרה כמבואר ברשב"א לעיל) רק שיש עדיין הנדון האם גם שהפסיק בדבר שאינו עניין ברכה ושבח כלל כמו שדן בביאור הלכה. ולמעשה עלול להיות ( אצל ילדים בעיקר ) שבטעות הפסיק באמצע ברכה ואמר מילה שאינה שייכת ואינה מעניין ברכה ושבח שיהיה תלוי בצדדים אלו האם מואיל שיתקן מיד וישלים הברכה או שהפסיד הברכה.
