ספירת העומר – מרן הגאון רבי מאיר מאזוז זצ"ל

קיץ בריא, וחזרה לשגרת 'וְשִׁנַּנְתֶּם' בריאה
היום 7 ימים שהם שבוע אחד לעומר – יום פטירת הגאון מרן ראש הישיבה רבי מאיר מזוז זצ"ל.
לפני 4 שנים זכינו להתאים לו שופר בעיצוב אישי, ובילדותי בלמדי בתלמוד תורה, זכיתי לגדול בשכנותו והיינו רואים אותו הרבה. כמו כן, משכננו היה סמוך לישיבת כסא רחמים, וזכינו לראות את גידולי הפאר המיוחדים של הרב. גאון עולם, שהיו נהירין לו שבילי פרד"ס התורה. הוא הדגיש את השמירה על מסורת הלימוד בשיטת רבותינו הספרדים: שיטת העיון בפשט, דקדוק, בלשנות, בקיאות, והלכה למעשה. היה מליץ שמילת ספר"ד כוללת כל החמודות שבעולם: פ'שט, ר'מז, ד'רש, ס'וד, וכן פ'סק, פ'יוט, פ'רשנות, פ'ילוסופיה, ד'קדוק. הפוך בהם ובתורתם דכולוהו איתנהו בהו.

מרן הגאון רבי מאיר מאזוז זצ"ל ראש ישיבת כסא רחמים בחר לתקוע בשופר מהודר של שופרות מהדרין יודאיקה – בגלל קלות התקיעה, ובגלל הידור השופר לכל השיטות והדעות, תודה על הזכות!

ענייני ספירת העומר

טעם המצווה נודע מדברי החינוך ( מצווה שו ) בלשון הזהב שלו:
משרשי המצוה על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל. וכמו שכתוב (ירמיה לג, כה): "אם לא בריתי יומם ולילה וגו'". והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה. וכמו שאמר השם למשה (שמות ג, יב): "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה".

פירוש הפסוק, כלומר, הוציאך אותם ממצרים יהיה לך אות שתעבדון את האלהים על ההר הזה, כלומר שתקבלו התורה שהיא העיקר הגדול שבשביל זה הם נגאלים והיא תכלית הטובה שלהם. וענין גדול הוא להם יותר מן החירות מעבדות, ולכן יעשה השם למשה אות צאתם מעבדות לקבלת התורה.

מפני כן, כי היא כל עיקרן של ישראל ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה, נצטווינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו, כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות. כי המניין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא.

והנה בזמננו שאין קרבן עומר שהוא היה מתיר את תבואת השנה החדש לאכילה אחרי ט"ז בניסן יש לנו את מצוות הספירה מדרבנן, וכך כתבו רוב הראשונים אך הרמב"ם פרק ז' מתמידין ומוספין הלכה כ"ד שגם בימינו היא מדאורייתא, ולפי דבריו יש לשאול מדוע אנו מתפללים ערבית ולאחר מכן סופרים, הרי דאוריתא היה אמור להיות קודם לתפילה דרבנן, וכמובן שאין זו שאלה כי קריאת שמע שמחוברת לתפילת ערבית היא גם דאוריתא והיא גם תדירה וקיימא לן תדיר קודם, אך לפי מה שכתבו התוספות בתחילת מסכת ברכות על המנהג הראוי להתפלל כדעת רבי יהודה קודם צאת הכוכבים הרי זמנה של קריאת שמע לא חל עדיין ולכן קוראים אותה שוב לאחר מכן אם כן מדוע שלא נקדים את הספירה לתפילה, היה מקום לדון לגבי עצם דין תפילה הרי נחלקו הרמב"ם והרמב"ן האם תפילה היא מדאוריתא או מדרבנן ורק בעת צרה היא מדאוריתא, ודעת הרמב"ם בספר המצוות שהיא מדאוריתא אם כן גם נוסח התפילה הוא חלק ממצוה דאוריתא, והרמב"ם לשיטתו בנושא זה, אך יש לדחות שהרי גם לדבריו ידי חובת דאוריתא יוצא בתפילת שחרית ובערבית היא כבר דרבנן ואם כן מדוע לא מקדים הספירה, אך נראה שהרי תחילת היום הוא מהלילה אם כן התפילה הראשונה היא ערבית ובה בה יוצא ידי חובת התפילה האחת שהיא מן התורה, ויש לדון האם בגלל שלהלכה תפילת ערבית רשות האם אכן הדאוריתא יוצא בערבית או בשחרית.

ולנו שיש ספיקא דדינא מחלוקת ראשונים האם ספירת העומר היא מדאוריתא או מדרבנן, יש לדון כספק דאוריתא לחומרא, ויש לעיין האם כשהספק הוא על עצם הדין אם הוא מדאוריתא האם חל כלל זה או רק בדין דאורייתא וודאי שיש עליו ספק הלכתי, כמו כן יש לדון במידה והוא כן נחשב ספק הרי נודעה המחלוקת האם ספק דאוריתא לחומרא, מדאוריתא הוא או מדרבנן, וכל זה לכאורה מבוסס על תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ואם כן מתחילת בתפילה ולאחר מכן ספירה, ועוד נראה ליישב שכל הכלל של תדיר בא להכריע איזה מהן יקדם לא רק בכדי שלא לעבור על המצוות אלא בכדי להכריע לנו העדפה במקום שהחשש שאת מהן תתבטל לדוגמא: יש לו מצווה אחת שיש בידו לקיימה כורח הנסיבות הגיע למועד סוף זמן המצווה סוף הלילה כמה דקות לפני עלות השחר. זאת אומרת שאין בידו לקיים שניהם, או מחשש שהמצווה השניה לא תתקיים בידו מכל סיבה שהיא, אך כאן שחז"ל תקנוה בתפילה התפילה היא התחלת המצווה של הספירה וחלק ממנה. ולכן אין כאן כלל זירת התמודדות בין שנים אלא אחת היא.

עוד יש לבאר שבדין ספירת העומר "תמימות" תהיינה כתיב וזה אומר שיש דין לספור בלילה מוחלט שהוא תחילת היום בשלימות אך להלכה באופן כללי נפסק שניתן להתפלל ולקרוא קריאת שמע גם מפלג המנחה כדעת רבי יהודה ( דעביד כמר עביד וכו' ברכות כח. ) וכתבו התוספות בריש ברכות בשם רב האי גאון שכך היה המנהג בזמנם לפני החשיכה להתפלל ולאחר מכן לחזור על קריאת שמע לצאת ידי חובת דאורייתא בוודאות, אם כן קודם חל עליו דין קריאת שמע ותפילה כי האפשרות לעשות כן והמנהג הנוהג כך הופכתו חיוב מוקדם, ולכן קודם מתפלל ולאחר מכן סופר העומר.

מחלוקת נוספת היא האם היא מצווה אחת או שכל יום מצווה בפני עצמה, ומספק שלא הוכרע בפוסקים, המפספס אינו ממשיך בברכה, לפי הכלל ספק ברכות להקל, אך יש לדון בנער בר מצווה שחל יום הולדתו בימי הספירה, אם היא מצווה אחת הרי שלא קיים עד כה את המצווה מחיוב ואינו בר חיובא והאם ימשיך ספירתו בברכה, ספק זה בגר שנתגייר יש לתרץ בפשטות שהוא כתינוק שנולד אך נער בר מצווה הרי קיים מדרבנן ואם כולה מצווה חדא ומדאורייתא לא ספר עד כה כי חיובו היה מדין חינוך איך ימשיך?

אך בפשטות יש לומר שחיוב הספירה ממשיך למי שעשה את המקסימום הנדרש ממנו ובהכי חייביה רחמנא, כך שמצוותו מלאה ושלימה. וצ"ע.