שופר איל – זכר לעקידת יצחק

בפרקי דר"א ( פרק לא )  נאמר שבאיל שהמיר את יצחק לא היה דבר לבטלה, בכל חלק נעשה משהו, קרן שמאל נעשה השופר שנשמע במעמד הר סיני "קול השופר הולך וחזק מאוד" ובקרן ימין "יתקע בשופר גדול" לעתיד לבוא, כמו שנאמר "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו להשם בהר הקודש בירושלים" והיינו קרן ימין, הצד הימני הוא דומיננטי יותר, ולכן יד שמאל נקראת היד הכהה, שהיא אינה העיקרית, למעשה אילו של יצחק, מחבר בין מעמד הר סיני בו נתקע בקרן הראשונה שלו בשופר השמאלי, לקיבוץ הגלויות שבו התורה שהיא השלב הראשון של נוכחות אלוקית מעשית בעולם על ידי האנושות, לבין תוצאות שבהם יתקיים מאמר הכתוב "מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים"
ההוהעולם כולו יגיע לתכלית הטוב ושלמות אנושית מלאה.
הגרי"מ שטרן כותב שראה שמציינים שתיבת "השפר" הינה בגימטריא "אילו של יצחק".
והנה בנושא זה יש ענין הטעון ביאור, מצד אחד ניסיון העקידה הינו ניסיונו של אברהם אבינו "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו" וניסיון העקידה היה הגדול והאחרון שבהם, עליו נאמר "עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה" ומדוע כונה האיל "אילו של יצחק" או "עקידת יצחק".
בגמרא במסכת ר"ה דף טז: נאמר "אמר רבי אבהו מפני מה תוקעין בשופר של איל? אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל, ואזכור לכם עקידתו של יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם את עצמכם לפני" הערוך לנר, שואל במקום, מדוע במימרא זו הודגש שמו של יצחק בן אברהם, ולא נאמר יצחק סתם? וע"ש בתשובתו.
עוד ראיתי שמקשים, על נוסח התפילה בנאמר בקורבנות מדי בוקר "כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו כן יכבשו רחמיך את כעסך, וכו' ונשאלת השאלה, מדוע ההתייחסות היא רק לאברהם, ולאן נעלמה "עקידת יצחק".
בפשוטו יש לומר שעל יצחק שהתכונן למסור את נפשו פיזית לא שייך לומר על הקב"ה שימסור את עצמו, וזה ברור.
אך יש לומר יותר לעומק, כמו שכתב הכוכבי אור רבי יצחק בלאזר זצ"ל, שניסיונו של אברהם היה יותר קשה, וביאור הנושא, כי אברהם אבינו, שהפיץ את שמו של הק בעולם באמצעות נתינה וחסד, וכעת בזקנותו הוא לא 'נותן' אלא 'נוטל' ואף חיי אדם, והרי כל הנתינה הייתה לשם הידמות לבורא, כעת הוא מקיים ציוי הבורא ליטול וגם הבורא בעצמו מצווהו לעשות כן, מדובר על אנטי תזה מוחלטת שעמדה בניגוד לכל התפיסות להן הוא חינך "את הנפש אשר עשו בחרן" אברהם מגייר את הגברים ושרה את הנשים, וכעת הוא יצטרך לחיות את סוף ימיו בתחושה אחרת, שכל עמלו היה לשווא, כי חלילה גם תרתינו היא לשווא, ואלוהי החסד הינו דווקא נוטל וכעת יש להידמות לו בגבורה, ואברהם אבינו עקד את רצונותיו, כך אנו מתפללים שהקב"ה יכבוש את הגזירות, ובאמצעות קול השופר הוא יטה אלינו ברחמים, עלה אלוהים בתרועה { מידת הדין – שם אלוקים } ה' { מידת הרחמים } בקול שופר.
ולפיכך יש לומר ש"עקידת יצחק" הינה הניסיון, היינו הפעולה שאברהם ביצע, שהיא לעקוד את בנו על המזבח, מבלי להפחית ממסירות הנפש של יצחק,
ולכן אנו אומרים כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו כן יכבשו רחמיך את כעסך, וכו' וכן צוין שמו של אברהם במימרא של רבי אבהו.
וביתר דיוק ראיתי שבכוכבי אור כותב את הדברים רק באופן שונה, שאברהם אבינו שהיה אמון על הפעולה עצמה והיה אקטיבי בניסיון העקידה הרי שידיו היו יכולות לרעוד ולא לבצע את העקידה כיאות, אך ליבו שהיה מסור בידו, כבש את רחמיו באופן מלא, לעומת זאת יצחק היה פאסיבי בעקידה ולכן כבישת הרחמים מיוחסת לאברהם ולא ליצחק.
ועל דבר זה מוסיף שם ר' איצ'לה פטרבורגר זצ"ל במסכת יומא נאמר "אמר להם הממונה האיר השחר עד שבחברון" והגמרא שואלת מדוע היה נדרש להזכיר את חברון, והגמרא עונה שעצם ההזכרה של העיר חברון שהיא עיר האבות, בה נקברו אברהם יצחק ויעקב ושאר אבותינו הקדושים, היא כבר מעוררת זכות אבות, מילה אחת "חברון" כבר מעוררת זכות אבות, בוודאי מעשה כמו תקיעת שופר, שהיא מ"ע דאוריתא, וזכר לאילו של יצחק, מעוררת זכות אבות.
ודבר נורא נוסף יש להבין מהדברים, פעולה אחת של אדם אחד, אך יש בה מסירות נפש, ונאמנות מוחלטת לבורא, יכולה במשך אלפי שנים, לעורר זכות על ילדיו, וצאצאיו …עקידת יצחק, היא הקרדיט שלא נגמר, כל שנה אנו בראש השנה מעבירים את הכרטיס אשראי הרוחני בכדי לזכות בשנה טובה, ומעוררים את זכות האבות של עקידת יצחק, והמסגרת לא נגמרת, פעולה אחת שהיא נצחית, כי היא נגד הטבע, ורק הטבע הוא בעל גבולות והגבלות, אך כשאדם שובר את טבעו, הרי שהוא חי באטמוספירת נצח, וברוח כזו אין סוף לזכויות שהיא יכולה לעורר הן עליו והן על צאצאיו.