תמצית הלכות שופר לפי סדר השולחן ערוך

תמצית הלכות תקיעת שופר

בהלכות שופר ישנם ששה סוגיות הלכתיות עיקריות המוכרעות להלכה בשולחן ערוך

א. הלכות ומנהגי 'בעל תוקע' המבוארים בשו"ע סימן תקפ"ה
ב. הלכות 'שופר' הכשר לתקיעת מצווה המבוארים בשו"ע סימן תקפ"ו ( כגימטריה שופר 856 )
ג. הלכות 'מקום התקיעה' המבוארים בשו"ע סימן תקפ"ז
ד. הלכות 'זמן התקיעה' המבוארים בשו"ע סימן תקפ"ח
ה. הלכות 'המחויבים' בתקיעת שופר המבוארים בסימן תקפ"ט
ו. הלכות 'התקיעה הראויה' המבוארים בשו"ע סימן תק"ץ

ונראה שהסדר בנושאים אלו אינו מקרי, אלא נכתב בכוונת יד מכוונת, כי סדר דברי הטור עליהם נסובו דברי השו"ע הם לפי הסדר המעשי של מצוות תקיעת שופר, בתחילה דנים באדם שממנו מתחילה הפעולה, ורק לאחר מכן השופר שעל ידו המצוות מתבצעת, לאחר מכן נסיבות המצווה, הזמן והמקום שהן נסיבות משתנות לקיום המצווה, ושב השו"ע לבאר דין האנשים שעליהם חל החיוב ועליהם, ובשבילם נעשה המעשה, ולבסוף אופן ביצוע מעשה התקיעות, בשופר בו הוא מפיק את קול השופר, וכאן זה השלב האחרון במעשה התקיעה המוטל על האדם [ למרות שקיום המצוה הוא בשמיעה זה אתי מימלא, והוא נדרש לעשות כמו באופן ראוי את מצוות תקיעת שופר.
ואכן הטור בסימן תקפ"ו כותב "שופר של ר"ה צריך שיהיה ראוי לתקוע בו, ושיתקע התוקע במקום שראוי, ובזמן שראוי לתקוע, ויהיה התוקע ראוי לתקוע, ושתיהיה כסדרה כהלכה.
אמנם הטור הציע הסדר רק מסימן תקפ"ו שאז תחילת 'מעשה המצווה' בפועל, ושיתקע התוקע במקום שראוי, שהמה יסודות מצוות תקיעת שופר, ולא כלל גם את סימן תקפ"ה משום שאלה הם הלכות אישיות לבעל תוקע, כשהרבה מהם לא מיושמים הלכה למעשה.

מנהגי 'בעל תוקע' יש בהם ג' הלכות יסודיות

א. מצב הגוף בעת התקיעות ומקום עמידתו של התוקע, שצריך לתקוע מעומד, ושנוהגים לתקוע על הבימה במקום שקוראים בתורה, פרטים אלו הם כמו ההכנה לתקיעות.
ב. הברכה ואופן התקיעה. הברכה היא 'לשמוע קול שופר' וכן מוסיף שהחיינו, וטוב לתקוע לצד ימין, יהפוך פי השופר למלעה, ע"ש הפסוק 'עלה אלוקים בתרועה'. במקרה שקרה והתחיל המברך לתקוע ואינו יכול להשלים, או להמשיך, תוקע אחר במקומו ואינו צריך לברך שנית.

 הדברים שנמנע מהם בהיותנו 'בעלי תקיעה'

א. שלא יתקע ש"ץ שמתפלל מוסף, תקיעות דמעומד כדי שלא יתבלבל, וזו הסיבה שלמנהג אשכנז המקריא, מקריא בקול את סדר התקיעות כדי שלא יטעה.
ב. הנוטל שכר כשהוא משמש שליח ציבור לתקיעת שופר בראש השנה, אינו רואה סימן ברכה מאותו שכר. פרט זה הוא גם כן מעין הגבלה בתוקע הסדר שהוא כאילו ביטול הענין הנידון, אשר זה בא בדרך כלל תמיד בסוף דברי השו"ע.

ג. הלכות השופר שתוקעין בו

הנושא המרכזי הראשון בתקיעת שופר, 'דיני השופר שתוקעים תקיעת מצווה' המבוארים בשו"ע סימן תקפו.
בתמצית יש בו חמישה התניות שהופכות את השופר לכשר למהדריו יודאיקה.

א. חומר השופר, וצורת השופר ( סעיפים א-ב )
ב. הקנין בשופר, ( סעיפים ב עד ה
ג. קול השופר ( סעיף ו )
ד. קלקול ותיקון, שינוי או יפוי שופרות, ושופר בתוך שופר, ( סעיפים זח )
ה. מלאכות ואיסורי יו"ט שהותרו או לא הותרו בשופר ( סעיפים כא-כג )
לגבי הסדר בין חמשת הדברים:
קודם ערך את הדברים היסודיים המכשירים את השופר
והם שלושת העיקרים הראשונים ( וגם הם מסודרים לפי סדר חשיבותם ) לאחר מכן הנידון העולה הוא קלקולים ושינויים, אלו הפוסלים אותו ואלה שאינם, והוא העיקר הרביעי.
ואחרון הכריע לנו מרן עיקר חמישי נוסף שאין לחלל יו"ט למען תקיעת שופר, ואיזה מלאכות הותרו או לא הותרו לצורך חילול יו"ט, אשר דברים אלו אינם קשורים ישירות להלכות השופר עצמו כי אם להלכה צדדית של הלכות יו"ט.
הלכות אלו אינם לכשרות השופר אלא להכשר התקיעות ( דוגמת תקע בצד הרחב )
וכעת נפרט אחד לאחד כל הלכה לפרטים הקטנים לפי סדר הסעיפים.

החומר והצורה של השופר: מצוותו בשל איל כפוף, בדיעבד כל השופרות כשרים, לבד משל פרה שפסול, וכן קרני רוב החיות שהינם עצם אחת ללא שופר ( שפופרת ), פסולה. ולדעת הרמ"א אף שופר מקרן בהמה טמאה פסול, דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא בהמה טהורה בלבד.

הקנין בשופר: אין צורך שיהיה לו קנין בשופר כמו בלולב דבעינן 'משלכם', אך מ"מ שופר גזול אסור לתקוע בו לכתחילה, אלא שאם תקע יצא ידי חובתו, לפי שמצוות תקיעת שופר אינה אלא בשמיעה ואין בקול דין גזל, אגב דין גזל הובאה הלכה של איסורי הנאה, שבהם גם אין לו בעלות עליו שהרי לא יכול לבטא את בעלותו על דבר שאין לו יכולת לעשות בו שימוש ולהנות ממנו. ובלולב פסול מטעם זה, דבעינן 'לכם' משלכם, אך בשופר שאין דין בעלות, ישנם טעמים אחרים לפסול בחלק מהמקרים של איסורי הנאה, ואלו פרטי הדינים,
שופר של ע"ז, כאשר קיים חילוק בין של ישראל שאינה בטלה עולמית לשל עכו"ם שבטלה.

וכן שופר של תקרובת ע"ז, המודר הנאה משופר, אותם הלכות נאספו אף בשו"ע סימן תרמ"ט בלולב, גזל, עכו"ם, מודר הנאה, וכמו כן באבן העזר הלכות קידושין סימן כח במקדש בדבר שאינו שלו כאיסור הנאה והדוגמאות הנ"ל. בכולם סידר מרן את דיני גזל שהוא מחסור בבעלות האדם, ליד בעלות שאינה יכולה לבוא לידי ביטוי בגלל 'אריא דאיסורא דרביע עליה'.

קול השופר: כל הקולות כשרים בשופר, עב או דק, צרוד או יבש, כשהוא קולו הטבעי של השופר.