משמעותו העמוקה והקשר לתורה ולטבע האדם

בתפילה אנו מזכירים את התקווה ל"תקע בשופר גדול לחרותינו" – תקווה לתקופת חרות העולם בגאולה השלימה. פשוטו של פסוק ישעיהו בו נאמר:
“והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וישתחוו להשם בהר הקודש בירושלם” (ישעיהו י"ב, ב') – הוא ביטוי לנבואה שבה ה’ יביא את הגאולה השלמה, שבה כל הנדחים ישובו למקום הקודש ויתחברו לאמת ולחירות.

אך לעומקם של הדברים אפשר לבאר שחירות העולם תלויה בתקופה שבה בני האדם יהיו משוחררים ובני חורין מכוחות הרע המעורבים בטבע האנושי, שמטים את השכל הישר לפעול את הפעולה הראויה והדבר הנכון בכל דבר. ונבאר את הדברים.

בן חורין – עיסוק בתורה כדרך לחירות

במשנה במסכת אבות נאמר:
“אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה” (אבות ו, ב).
מקור לכך הוא בלוחות הברית, שנאמר בהם:
“חרוט על הלוחות” (שמות ל, י"ז).
התנא דורש אל תיקרי חרוט, אלא חירות – שינוי אות אחת בלבד, הט' בת'.

השינוי הזה הוא סמלי ועמוק: האות ט' מסמלת את טבע האדם, אותו טבע אנושי חומרי וכפוי רצון, שנשלט על ידי יצר הרע. לעומתו, האות ת' בתחילת המילה תורה ומילה תבלין – שהיא "סם החיים" שניתן לאדם כדי להתגבר על טבעו הנטול איזון.

הרמח"ל, בדעת תבונות ובדרך השם, מסביר את היסטוריית הנפש האנושית כך:
כאשר נברא אדם הראשון, ליבו היה במקום הנכון, וחכמת ליבו הייתה טבעית ומכוונת לבחירת הטוב וההימנעות מהרעה. לאחר החטא, התערבו כוחות הרע, והחלטות האדם מוטות על ידי הטבע הארצי והחומרי. שכלו אינו אובייקטיבי יותר, ורצונותיו חומדים ומטים את דעתו. מצב זה גורם לכך שבכל התלבטות קיימת סכנה לא לעשות את הדבר הנכון, אלא להיגרר אחר יצר הלב.

התורה – סם החיים נגד הטבע האנושי

לכן ניתנה התורה, לחוקיה ופרטיה, להנחות את האדם לדרך הנכונה, ללא הטיות הלב.
חז"ל אומרים:
“בראתי לו יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין” (קידושין ל: )
תבלין אינו מחליף אוכל, אלא משפרו ומעצים את הנאה ומטרת היצירה. התורה אינה אוסרת על האדם ליהנות מהעולם, אלא מציבה גבולות כדי לכוון את השימוש בו בדרך הנכונה. כך ניתנה התורה לבני אדם ולא למלאכי השרת.

בחירה חופשית ועיסוק מתמיד בתורה

התנא מדגיש – לא מספיק ללמוד תורה באופן פסיבי, אלא עיסוק יומיומי בהוראתה ובהכוונתה, גם כשאין הבנה מלאה, מוביל לחירות אמיתית.
חז"ל אומרים:
“יצרו של אדם מתגבר ומתחדש עליו כל יום ומבקש להמיתו, הקב"ה לא עוזבנו בידו” (קידושין שם ).
שופט שתוי או מושחת אינו יכול לשפוט נכון, כך גם דעת האדם מוטית כשהיא מושפעת מתאוות לבו.

הר סיני – חירות אמיתית באמצעות התורה

בעת מתן תורה בהר סיני, הקב"ה כפה על עם ישראל את עול התורה, בידיעה שליבם מוטה ולא במקום הנכון. לכן הורה להם:
"אם אין אתם מקבלים את התורה פה תהא קבורתכם במעמד הר סיני" (שמות כ"ד, ז).
התורה היא ברית הסיני, שהיא מתשת את כוחו של האדם להטות את לבו, וכך ניתנה החירות האמיתית – חירות מהשפעת היצר הרע.
החירות הזו מושגת רק לאחר פעילות האדם – "הבא ליטהר", לקבל את עול התורה והמצוות, ומכאן מתחילה התמיכה האלוהית לנצח.

לעתיד לבוא – חירות מלאה מהיצר הרע

בעתיד, יפעל האדם על פי הדבר הנכון בצורה טבעית, כמו אדם הראשון לפני החטא. כוחות הרע יבוטלו, והבריאה תחזור לשורשיה, כפי שנאמר:
“וזאב ישכון עם כבש וזאב עם גדי ירבץ” (ישעיהו יא, ו).
החירות האמיתית היא מצב שבו אין אפשרות לבחור ברע, והבחירה בטוב היא טבעית ואוטומטית.

התקיעה בשופר – סימן לחירות האלוהית

לכן אנו אומרים בתפילה:
“תקע בשופר גדול לחירותינו” – תקיעה זו מסמלת את החזרה למצב הטבעי שבו האדם פועל מתוך חירות פנימית אמיתית. תקיעת השופר תתבצע על ידי הבורא עצמו, רק הוא יכול להוציא לחירות כזו – חירות מהיצר הרע לחירות נצחית.

בעת מתן תורה בהר סיני,
“ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד משה ידבר והאלוהים יעננו בקול” (שמות י"ט, י"ז),
כאן הקול החזק הוא קול האלוהים, קול שאינו אנושי, המתגבר על קול האדם ומכוון את ליבו למקום הנכון. בתקיעה לעתיד לבוא, הקול הזה ישפר ויחזק את חירות האדם לדרגה שלא תאפשר בחירה ברע.

דבקות בתורה – ביטול היצר הרע

דוד המלך בתהילים אומר:
“וליבי חלל בקרבי” (תהילים י"ח, כ"ח).
חז"ל דרשו שהכוונה היא לביטול היצר הרע, שהאדם יכול להגיע אליו בעמל ולימוד תורה יגיע למצב של דביקות, שבה היצר אינו מוטה את ליבו. האדם ינהג במקום הנכון, כפי שמובא במדרש.

הערה חשובה

מעין הדברים הללו זכיתי לשמוע מהרב שלמה וולבה זצ"ל, בשנת ה’תשס"ד, בישיבת קול תורה בירושלים. הרב הדגיש את המשפט:
"הבא ליטהר מסייעין בידו" וכן דברי הרמב"ן בפרשת דברים לגבי “שערלת הלב” – שהיא חוסר היכולת להיכנס פנימה, לקדושה.
מה שנדרש מהאדם הוא להחליט לטהר את עצמו ולקבל על עצמו את עול התורה והמצוות, ומכאן הקב"ה יסייע לו לנצח, באמצעות תבלין התורה – סם החיים – עד להגיע לחיים מאושרים בעולם הזה ובעולם הבא.

לסיכום

תקיעת השופר הגדול לחרותינו היא לא רק תקווה חיצונית אלא ביטוי עמוק לתהליך פנימי של חירות מהיצר הרע, המושגת באמצעות התורה – תבלין החיים – שמכוונת את טבע האדם המוטה למקום הנכון. חירות אמיתית תבוא כשאדם יפעל בטבעו הטוב, כשהיצר הרע יבוטל, והבורא יתן קול שופר שמסמל את השינוי הנצחי והשלם.