אפרו של יצחק הצבור על גבי המזבח

הגמרא שמעוררת תמיהה

בגמרא (זבחים סב:) מסופר שבני הגולה שעלו עם עזרא חיפשו את מקום המזבח בבית שני. ר' אלעזר אומר שמצאוהו כיוון שראו מלאך עומד עליו; ר' יצחק נפחא אומר: "אפרו של יצחק ראו שצבור ועומד על גבי המזבח."

ובכן – יצחק לא נשחט! הקב"ה עצר את אברהם ברגע האחרון. אם כן, מאין אפר?

האפר הוא אפר האיל – ואפר העקידה

הגאון יעב"ץ (רבי יעקב עמדין) מסביר שהמדרש מדבר על "אפר העקידה" – לאו דווקא אפר יצחק ממש, אלא אפר האיל שהוקרב תחתיו. האיל עלה כולו לאש, ואפרו נשאר על המזבח ונחשב כ"אפרו של יצחק", כיוון שאיל זה מילא את מקום יצחק בקרבן.

האיל שנברא בין השמשות

המשנה באבות (פ"ה) מונה עשרה דברים שנבראו בין השמשות בערב שבת של בריאה, ואחד מהם – "האיל של אברהם אבינו". הדבר מלמד שאיל העקידה לא היה יצור מקרי – הוא נברא לשם כך מראשית הבריאה.

מהאיל לשופר: לא הלך לאיבוד דבר

המדרש מפרט כי מן האיל של עקידת יצחק לא הלך דבר לאיבוד:

• עורו – נעשה חגורתו של אליהו הנביא.
• גידיו – נעשו נימי כינורו של דוד המלך.
• קרנו השמאלית – נתקעה בהר סיני: "ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד".
• קרנו הימנית – שמורה לגאולה העתידה: "ותקע בשופר גדול".

שופר ראש השנה – זכר לעקידה

כאשר אנו תוקעים בשופר בראש השנה, אנו ממשיכים את שרשרת הדורות הזו. הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג) כתב שהשופר מעורר: "עורו ישנים, הקיצו נרדמים." אך מאחורי ההתעוררות – יש גם זיכרון: "יהי רצון שיעלה לפניך עקידת יצחק בן אברהם אבינו."

כל תקיעה היא חיבור לאותו אפר קדוש שצבור על גבי המזבח – המייצג את כל אחת מן הנשמות שמסרו עצמן לה'.