פרשת שמות – שורשי הגאולה ומסורת הדורות

ספר השמות – ספר הגאולה

ספר שמות נפתח ברשימת שמות בני יעקב היורדים מצרימה: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". חכמינו תהו: מדוע חוזרת התורה על שמות השבטים שכבר נמנו בבראשית? תשובת המדרש: "כשם שהכוכבים ממנה ומביאה אותם במספר, כך הקב"ה ממנה ומביא את ישראל". כל שם הוא כוכב בפני עצמו – ייחודי, בלתי ניתן להחלפה.

שמות ושמירת הזהות בגלות

חז"ל לימדו שגאלו ישראל ממצרים בזכות ארבעה דברים, ואחד מהם – "שלא שינו את שמם". בתוך מצולות הגלות, בתוך הכור הנורא של עבדות מצרים, שמרו בני ישראל על שמותיהם העבריים. לא נטשו את יעקב למען יעקובוס, ולא החליפו את שרה לשרינה.

שמירה על השם היא שמירה על הזהות. ושמירה על הזהות היא הצעד הראשון לגאולה.

ה"שופר" שמסמן את ציר הגאולה

קול השופר נשמע בשלוש תחנות גורליות של תולדות ישראל:

• מתן תורה – "ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד" (שמות י"ט, י"ט).
• ראש השנה – קול השופר שמעורר לתשובה ומזכיר את עקידת יצחק.
• הגאולה העתידה – "ותקע בשופר גדול" (ישעיהו כ"ז, י"ג) – שופר המשיח שיכנס את הגלויות.

כשם שהגאולה ממצרים הייתה ראשית המסע, כך בכל דור ישנו "יציאת מצרים" פנימית – יציאה מן הצרות, מהשכחה, מן הניתוק מהשורשים.

לימוד "שניים מקרא ואחד תרגום" – חיבור לשורשים

אחד המנהגים העתיקים שמקשרים אותנו לפרשת שמות ולכל פרשה הוא לימוד "שניים מקרא ואחד תרגום" לפני שבת. מנהג זה, שהוזכר בגמרא (ברכות ח'), מחבר כל יהודי לשרשרת הדורות – לאותה לשון שבה קרא אבינו אברהם, ובה נאמרו שמות בני יעקב.

מסקנה – להישאר בשם

בעולם שמנסה לטשטש את זהותנו, שמות הם מגן. לדעת מי אתה, מאיפה אתה בא, מה ירשת מאבותיך – זוהי ראשית הגאולה. ואם לומדים את פרשת שמות כראוי, מגלים שהשמות שמורים, הכוכבים לא דועכים, ועם ישראל – לעולם עומד.