וְשִׁנַּנְתֶּם – על מסירת תורה מאב לבן

הפסוק ומשמעותו

בפרשת ואתחנן נאמר: "ושננתם לבניך ודברת בם – בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך." פסוק זה הוא חלק מקריאת שמע שאנו אומרים פעמיים ביום. מה פירוש "ושננתם"?

שני פירושים לשינון

פשוטו של מקרא – "שינון" הוא חדות, מלשון שן. ושננתם: לימד את בניך עד שיהיו הדברים שנונים ומחודדים בפיהם, שיוכלו לומר אותם בלי היסוס.

הדרש – ושננתם: שיהיו דברי תורה מסודרים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר לא תגמגם אלא תאמר לו מיד.

מסירת תורה – לא רק ידע

ה"חפץ חיים" זצ"ל לימד שמסירת תורה לבנים אינה רק העברת מידע הלכתי – היא העברת אהבת התורה. ילד שרואה את אביו שמח עם תורתו, שמחכה לשבת, שמשיר נגינה בזמן הלימוד – קולט יותר ממה שאביו יכול ללמד בדיבור.

בשבתך בביתך – כל רגע הוא הזדמנות

"ובלכתך בדרך" – לא רק בזמן הלימוד הרשמי, אלא בכל רגע. שאלת ילד בדרך לבית הכנסת, שיחה על מה שלמד בחדר, שיר של שבת בדרך הביתה – כל אלה הם "ושננתם לבניך".

שינון ושופר

יש קשר עמוק בין "שינון" ל"שופר". השופר, כמו הלימוד, צריך חזרה ואימון. התוקע שמתאמן כל השנה – שונה מזה שתוקע רק בראש השנה. כך גם מסירת התורה: לא רק "פעם בשנה" בהרצאה גדולה – אלא "בשכבך ובקומך", בכל יום, בכל שיחה, בכל שיר.

הדור הבא – שם האמת של ה"שינון"

בסופו של דבר, "ושננתם לבניך" הוא ביטוי של אמונה: אמונה שמה שלמדת ואהבת – שווה מסירה. שהדברים שמשמחים אותך הם אוצר שראוי להעביר. וכשילד גדל ומוצא את עצמו אוהב תורה – הוא מממש את הציווי הזה מחדש בדרכו הוא.